הרעיון המרכזי
המנגנון נחשף מבפנים ומבקש מן הקהל להעריך את המבנה הסמוי, לא רק את המעטפת המלוטשת.
לכל רכיב תפקיד משלו. המלאכה מוצגת כמערכת של החלטות מדויקות רבות, לא כמיתוס של מחווה אחת נטולת מאמץ.
הדיו והחלקיקים מחברים מסורת לשפה חזותית עכשווית. מורשת מקבלת כוח כשהיא נכנסת להווה בלי לאבד את המשמעת שלה.
טבעות הזמן ודימויי האנסמבל מעבירים את הקשב מן החפץ אל האנשים שמשמרים את הידע ומפרשים אותו מחדש.
מורשת היא לכן פעולה: לרשת היטב פירושו להבין לעומק, להתאמן בסבלנות ולהותיר את המלאכה חיה יותר למי שיבוא אחרינו.