הרעיון המרכזי
באמצעות ״מאה של דמיון״ אנו מזמינים לראות בעתיד לא עולם מוכן שמחכה לנו, אלא דבר שנוצר מתוך ניסוי והשראה הדדית. הניצוץ הראשון מסמל סקרנות; אור שמקבל צורה מסמל רעיון שמתגשם; מרחב צבעוני ופתוח מבטא תקווה. הטכנולוגיה הופכת את הדמיון לנראה, אבל הרגש, הפעולה והיצירתיות האנושיים הם שמקדמים אותו.
״מאה של דמיון״ בוחן יצירה דרך המפגש בין אדם לאור. נצנוצים בחשכה, חלקיקים שנאספים וכדורים מרחפים מזכירים מחשבות שטרם התגבשו. הרקדנים מגיבים לתמונה בהושטת יד, סיבוב, התמתחות והחזקת תנוחה. כל תנועה מעניקה לחלל הריק מסלולים, קווי מתאר ותחושת חיים. הקסם אינו רק במה שמציג המסך, אלא בתחושה שרואים רעיון מתעורר.
בקטעים העוצמתיים יותר, קרניים סביב הגוף, כדורים מסתובבים ודמויות דיגיטליות מוגדלות מהדהדים את המבצעים. לגוף האמיתי יש גבולות; דימוי יכול להתארך, להתפרק, להתאסף ולגדול מעבר לממדי אדם. המפגש יוצר את המתח שבחקירת הלא־מוכר. האדם אינו רק צופה בטכנולוגיה: הוא מתקרב, מנסה להבין ונותן לה כיוון. נוכחותו מעניקה לה חום אנושי.
בקטעים הקלילים, שמלות לבנות וקווי גוף רכים פוגשים אור כחול־לבן. הילות, ניצוצות מפוזרים וצורות מרחפות מעבירים את הבמה מפרץ כוח לתחושה עדינה יותר. יצירה אינה חייבת להתחיל בפריצת דרך אדירה. לפעמים היא מתחילה במבט, במחווה מהוססת או במחשבה שעדיין לא נאמרה. המעבר בין כוח לרכות משמר רגש ודמיון אנושיים בתוך עתיד לא מוכר.
קווי מתאר דיגיטליים, טקסט מואר וסרטי אור צבעוניים הופכים רעיונות מופשטים לתקשורת ולקשר. כשמצטרפים רקדנים נוספים, המוקד החזותי נע בין הגופים, מגיב ומתפשט. לכל תנועה נקודת מוצא משלה, וקצב משותף מחבר ביניהן. מהשראה של אדם אחד לשיתוף פעולה של רבים, נפתחת האפשרות ליצור יחד.
