הרעיון המרכזי
הגשם יוצר תחושה לפני שהוא יוצר מקום. בתוך כמעט־חשכה הקהל מבחין בנשימה, בקרבה ובהתחלה הזהירה של האנסמבל.
הגבישים עולים מתוך אי־סדר כשהרקדנים מזדקפים ומחליפים מקומות, ומעניקים לחיפוש אחר כיוון מבנה נראה לעין.
העלים והעננים מעבירים את היצירה אל צמיחה. הטבע אינו תפאורה קפואה; הוא משתנה יחד עם הקבוצה.
כלי השיט שבמרכז אוסף את האנסמבל למסלול משותף והופך אוסף סצנות למסע בעל תכלית.
הזריחה אינה מוחקת את הקטעים הקשים שקדמו לה; היא מגלה את משמעותם. ההגעה עוצמתית מפני שנבנתה יחד.